<h1>כל בו הלכ' תקנות וגזרת קדמונים סימן קט"ז</h1>
<h2>דף ח:</h2>
ואם עושין בני העיר תקנת עניים או תקנה אחרת ורוב בני העיר מן המהוגנים מתרצין בדבר אין האחרים יכולין לבטל התקנה ולומר נבא עמכם לבית דין כי אין לישב בית דין בדבר כי הכל לפי ראות עיני טובי העיר. ומנהג קדמונים הוא (או) לפי צורך שעה.
והעובר חרמות על בית דין להכריח העבריין לתקן המעוות. ושלא לסרב ליכנס בחרם להביא המעשר אל בית האוצר רק שעמד בעיר חדש. (ואחר) [ואחד] יכריח את כלם אם יש מנין בעיר רק שלא יהיה היחיד המכריח את כלם מקבל צדקה.
ומי שאין לו (לשום בעולין) [לשים בעולים] אשר בעיר יכול להכריח אחרים אך לא יהיה גבאי.
<h2>דף כא:</h2>
גם מהתקנות שלא לשכור מגוי בית שדר בו חבירו בלא רשותו עד מלאת לו שנה אחר יציאתו. אמר הדר לגוי שכרהו לי בפחות (ששכרה כבר) [ממה ששכרתי בשכבר] ולא הוזלו הבתים בשכירותם ולא אמר אמתלא למה הוא רוצה לפחות השכירו' ובא אחר ושכרה בשומא שנה שעברה או ביותר אין בזה תקנת החרם.
<h2>דף נה.</h2>
ואדם שהטילו עליו מתנה ובאו לגבותה על ידי הפקיד או השר אין לו כח להזמין הגובה לבית דין ולא המטיל עד שיפרע מה שהטילו עליו במעות או במשכונות ואז יוכל להזמין מי שעשה לו שלא כדין ואפילו קודם שיפרע המתנה. אם רואה אדם שהמטיל עושה לו שלא כדין וכשורה מן המתנה עצמה יש לו כח לבטל התפלה ולהיות קובל עליו [בלא לקרות ב"ד עד שיעשה] ויעשה לו כשורה לפי ראות עיני הקהל, [שאם לא יהיה קובל עליו בקהל ויעשו לו כשורה לפי ראות עיני הקהל] המטיל יקח ויגזול כל אשר לו על ידי גוים וכל אשר לו יהיה ביד גוים ויאמר כי בשביל המתנה הוא לוקח.
